ביום 30.6.25 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט העליון (בע"מ 5620/24) המהווה המשך בעייתי בכירסום הוראות חוק יחסי הממון,
והולך להחמיר את הכאוס ואי הוודאות בתחום דיני המשפחה.
תחת הדגל של "כוונת השיתוף הספציפי", הפך העליון נכס שקיבלה אישה במתנה טרם הנישואין – לקרקע שצמחה עליה שותפות קניינית מלאה עם בן זוגה לשעבר, בניגוד מפורש להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג 
️
המקרה עוסק בקרקע שהוענקה לאישה מאביה עוד בטרם הנישואין. במהלך הנישואין, הקרקע הפכה לפרויקט נדל"ני – עסקת קומבינציה שהניבה שבע דירות. הדירות נותרו רשומות על שמה בלבד. אך העליון, מפי השופטת וילנר, קבע כי ההתנהלות הכלכלית המשותפת של הצדדים והעובדה שהאיש ניהל את הפרויקט – מעידים על כוונת שיתוף מלאה בדירות ובעקיפין גם בקרקע.
במילים אחרות:
נכס שהחוק קובע מפורשות כי איננו בר איזון – כי ניתן לפני הנישואין ובמתנה – הפך לנכס משותף, רק בשל "כוונה משתמעת".
כלומר, במקום שהטוען לשיתוף בנכס ידאג להסדיר העניין בהסכם ממון מסודר, בעל הנכס הוא שצריך להוכיח שהנכס אכן שייך לו ושלא הייתה לו כוונה משתמעת לשתף אותו.
ומה הבעיה? הבעיה היא כפולה:
ערעור ודאות משפטית – ומכה נוספת לעיקרון ההפרדה הקניינית
חוק יחסי ממון נועד לאפשר ודאות:
רכוש שהיה לצד לפני הנישואין – או שקיבל בירושה או מתנה – נשאר שלו.
פסק הדין – כמו פסקי דין קודמים בנושא – מבטלים הלכה למעשה את ההפרדה הזו.
זה התחיל בהלכת השיתוף הספציפי שבתי המשפט החילו אך ורק על דירת המגורים של בני הזוג, וכעת נפרץ הסכר וההלכה הוחלה על נכסים נוספים.
המשמעות: כמעט כל אדם שמגיע עם נכסים לנישואין או מקבל מתנה או ירושה במהלך הנישואין – יהיה חשוף לתביעה מצד בן/בת הזוג בטענה לשיתוף ספציפי, ואז – לך תוכיח שלא הייתה לך כוונה משתמעת.
פסק הדין מחמיר את הכאוס הקיים בתחום דיני המשפחה, ועולה ממנו לכאורה מסקנה שמי שמבקש להגן על נכסים פרטיים – עליו למהר ולחתום על הסכם ממון.
אבל, כאן טמונה מלכודת נוספת:
זוגות רבים נמנעים מהסכם ממון, מתוך רצון לשמור על האמון, הרומנטיקה, והשותפות הלא-מותנית. עצם ההצעה לערוך הסכם כזה – בין אם היא מגיעה בתחילת הדרך ובין אם היא מגיעה במהלך הנישואין – עלולה להתפרש כאמירה של חוסר אמון ולייצר משבר מיותר.
מתכון לעוד סכסוכים משפטיים
מניסיוני כעורכת דין ומגשרת העוסקת בתחום דיני המשפחה – אני יודעת עד כמה אי ודאות משפטית הנה מתכון בטוח לסכסוכים, וכאשר מדובר בסכסוכים בתחום הזוגי והמשפחתי – ההרס הנו קשה מנשוא. הכאוס המתמשך שקיים בבתי המשפט למשפחה – מייצר חורבן של התא המשפחתי.
אני גם יודעת עד כמה לא פשוט להורים לבוא ולדרוש מהבן או הבת שלהם להתעקש על הסכם ממון לפני הנישואין או במהלך הנישואין מחשש (אמיתי) שהדבר יפגע הן בילד/ה שלהם וגם בבן/בת הזוג העתידיים ועד כמה הדבר צריך להיעשות ברגישות ובתבונה.
אז מה כן עושים 
️
כמי שמתמחה בהעברה בין דורית, הפחתת המס על ההון המשפחתי והגנה על ההון המשפחתי – הפתרון שאני נוהגת להמליץ עליו ללקוחותיי הוא פחות קונפליקטואלי – ויותר מתוחכם
שילוב של מנגנוני הגנה מראש במסגרת העברת הנכסים לדור הבא (העברה בין דורית).
הצעות פרקטיות לפעולה:
לבצע העברה נכסים – בין במתנה ובין בצוואה – תוך הוספת מנגנונים משפטיים המגנים על הנכסים מפני טעות לשיתוף סצפציפי. כך למשל, ניתן לקבוע סעיפים מגבילים בהסכמי מתנה, לציין הוראות מגנות בצוואות, או להוסיף במסגרת הסכם משפחתי התניות משפטיות ברורות שמבהירות שהנכס ניתן כמתנה אישית, שאינה כפופה לשיתוף גם אם יתקיימו חיים משותפים עם בן/בת זוג.
הגנות אלו לא מצריכות חתימה על הסכם ממון נפרד, אך הן מעניקות לבעל הנכס (ולמשפחתו) ביחד עם הוראות ברורות להתנהלות נכונה שמגינה מפני טענות לשיתוף ספציפי – שקט נפשי, בהירות וצמצום משמעותי של חשיפה לסיכון משפטי עתידי.
- זהו הפתרון הטוב ביותר למשפחות שרוצות להגן על הרכוש המשפחתי מבלי להיות תלויים בנכונות וברצון של הילד/ה לחתום על הסכם ממון לפני נישואין/זוגיות עם בן/בת זוג פוטנציאליים.
- להיזהר מאד מהפרקטיקה המקובלת של רישום הערות אזהרה לטובת ההורים, מבלי להבין ולתכנן את הדברים מראש, שכן הדבר מייצר בעיות משפטיות ומיסויות כבדות משקל.
- לנהל את הנכסים הפרטיים בנפרד מהרכוש המשותף ולדאוג להפרדה רכושית בפועל תוך קבלת הנחיות ברורות מעורך דין המתמחה בתחום דיני המשפחה ויחסי הממון.
- טרם מגורים משותפים בנכס שהתקבל לפני הנישואין ו/או במתנה/ירושה או לפני פעולות בנכס עם מעורבות של בן/בת הזוג כגון שיפוץ/משכנתא/מיזם עסקי וכדומה – להסדיר את ההשלכות בהסכם מסודר, מראש ולא בדיעבד. הנטל לדאוג להסכם מסודר צריך להיות על מי שטוען לבעלות בנכסים שאינם רשומים על שמו, ולא להיפך.
לסיכום, תכנון העברה בין דורית תוך הגנה על ההון המשפחתי – הופך לחיוני מיום ליום ורלוונטי מאד למי שלא רוצה להסתמך רק על המזל הטוב ועל הסכמה לחתימה עתידית של ילדיו/יורשיו על הסכם ממון.
